Here is an argument for not saying the long text of vidui that appears in Yom Kippur machzorim. In the following comment (also posted there), I argued that the accepted text should be said (in addition to any additions that are appropriate for an individual, like the page argued. Here are my reasons:
ברור שוידוי אישי מאוד חשוב, והמחשבה שנדרשת כדי להכין וידוי אישי היא אולי החלק המרכזי של התשובה. בכל זאת, נדמה לי שיש ערך בוידוי המודפס גם מעבר למה שאמרת. יותר מפעם אחת, לפני יום כיפור עזרתי בוידוי המודפס כדי להדריך את התשובה שלי. חשבתי לעצמי, "מתי בשנה האחרונה בגדתי במישהו? מתי עשיתי משהו שיכול להיחשב לגזילה? מתי דיברתי דופי?" ומתוך כל הזויות האלו נזכרתי בהרבה חטאים שבכלל שכחתי קודם לזה, וגם הוספתי כמה ביטויים לוידוי האישי שלי בתפילות יוה"כ על בסיס אותם תובנות. זה קצת דומה למה שקורה בתפילה - אם במקרה לא היה איכפת לי מאנשים חולים, ברכת "רפאנו" מזכיר לי שצריך להיות איכפת לי. אם לא ציפיתי מספיק לבניית בית המקדש, ברכת "רצה" מזכיר לי שזה צריך להיות חשוב לי. עובדה שאנחנו לא תמיד זוכרים את כל מה שכדאי לנו לומר בתפילה ובוידוי, והטקסט המקובל עוזר לנו לזכור.
עוד סיבה שהוידוי המודפס חשוב, נדמה לי שאפשר לראות בסוג בחטאים שהוא מפרט. זה מעניין שוידוי המודפס כוללת בעיקר חטאים בין אדם למקום, והוידוי המורחב שרואים לפעמים בצילומים כוללת בעיקר חטאים בין אדם למקום. למשל, ל"בגדתי" מוסיפים "ביטלתי תורה, בירכתי לבטלה". אני לא רוצה להגיד שבין אדם למקום יותר או פחות חשוב מבין אדם לחברו, אבל נדמה לי שיש משהו מופלא כשמחברים בין השנים, בזה שגם חטא בין אדם לחברו צריך וידוי לה'. ייתכן שהחיבור הזה הוא אפילו אחד הדברים מייחד את היהדות משאר דתות העולם. וחבל להפסיד את זה.
סוף סוף, כל הרבנים ששמעתי ממליצים להוסיף משהו אישי לוידוי, ולא שמעתי רב (חוץ ממך אם אתה רב) שממליץ לדלג על המודפס. אזי אני מוסיף ולא מדלג, ומקווה שאני מרוויח מכל הבחינות.
No comments:
Post a Comment